במאמר על חזון, אמרנו שסולם החזון ניצב על קרקע המציאות וכדי להגשים אותו בפועל, מתבקשים מעשים ופעולות. למרות שעולם המדדים קיים מיום הברא העולם, אנשים אינם מחבבים מדדים. וזאת משום שמדדים מסמנים את המציאות, מספרים לך היכן היית, כמה התקדמת והיכן אתה מצוי כרגע, הם מסמנים לך לאן הבטחת להגיע ומה שלום המחויבות והיושרה שלך ואת כל אלה, אנחנו לא תמיד מתלהבים לדעת.
עבור מי שרוצה להיות מחובר למציאות, שאלת המדדים היא קריטית, כי באמת, איך תדע מה השגת ואיפה אתה עומד. רוצה לדעת? קנה לך מדה!

העולם העסקי מרבה לעסוק במדדים. ישנם מנהלי כספים שמתכננים תקציב על פי העבר. הם לוקחים את תקציב השנה שעברה, מוסיפים עליו כמה אחוזים ונדמה להם שהם עושים את מלאכתם. האמת היא שהם "עבריינים" במשמעות שהם נשענים על העבר ומנציחים אותו. אנשי חזון, מתבוננים אל העתיד ומזהים בו אפשרויות להגשים פוטנציאל. בארגון עסקי, ממדי הפוטנציאל יבוטאו במספרים, גודל שוק, נתח שוק
ונתח לקוח. גם ארגון מוסדי יבטא את הפוטנציאל שלו במספרים: תלמידים, מתנדבים, תרומות, הספקי לימוד, בוגרים, התקדמות בניה ועוד.

להמחשה, הבה נקשיב לדו-שיח של מאמן עם איש שמן שרוצה לרדת במשקל: "אני רוצה לרדת במשקל!" (האיש מצפה לגילויי סימפטיה והתפעלות ובמקום זאת הוא פוגש שאלת אימון פשוטה) "כמה קילו אתה רוצה לרדת?" (האיש מבין שתוצאות מודדים בקילו ושמדד ברור, מחייב. יתכן שהוא עוד לא חשב על הדברים באופן מעשי. הוא שוקל בדעתו ועונה) "שלושים קילו". (האיש מצפה שהמספרים הגדולים ירשימו את המאמן) ואילו המאמן שואל: "תוך כמה זמן"? (תשובות האיש לא צריכות להיות 'הגיוניות' או ביטוי ליכולות שלו, תשובותיו הן ביטוי לחפץ הלב שלו, שמבוטא במדדים כמותיים ברורים) "תוך ששה חודשים". "כבר עשית זאת בעבר?" "לא". "אתה יודע איך לרדת?" "לא". "וזה מה שאתה מחליט לעשות?" "כן". "תגיד, השתגעת?" "כן". "יופי! מתי אתה מתחיל?" "היום". "אז מה חסר כדי שתתחיל? " (כאן עוברת השיחה לעיצוב תהליך מעשי שיוביל לתוצאות אותן רוצה האיש להשיג).

שים לב שהשיחה מובילה למדדים כמותיים ברורים כגון: משקל וזמן, וזאת במקום להתקע במישור ה'רוחני' כי אז לא תתאפשר ירידה במשקל, אלא שיחת נפש על "הייתי רוצה…"

מנהלים, שכבר הבינו שאי אפשר להצליח ללא עבודת צוות, מקפידים לרתום את עובדיהם לחזון הארגון ולמדדים על פיהם תמדד במשותף הצלחת הארגון. עבודה נכונה וכנה עם מדדים, מחזקת את חוויית השליחות והמשמעות, מגבירה מוטיבציה ומגדילה את התוצאות. זה נכון, יצירת מדדים מצריכה מחויבות ויצירתיות. אסור לזלזל בתנועה הנפשית הזאת של פחד ממחויבות. על המנהל לדעת על קיומה, להכיל ולנהל אותה לטובת השליחות והיעוד של החזון.

זכור: *מה שלא נמדד, לא ניתן לנהל. *מה שמודדים, קובע את מה שמקבלים-וגם את מה שלא מקבלים. *מדדים הם מחוללים-אתה מקבל את מה שאתה מודד. *כמנהל, אתה קובע מה המדדים שינוהלו סביבך. *לפי המדדים הנוכחיים, ניתן לדעת למה מעוצב הארגון בהווה.

בחיוך: בבית אבות, מכנה קשיש בן תשעים את חברו בן השמונים ושמונה "צוציק"… ככה זה כאשר לכל אחד קנה מדה משלו.