בהרצאותינו בפני מנהלים, מגיע רגע של השתוממות כאשר אנו עושים קשר בין היות האדם עולם ומקדש, לבין עולם העסקים. אין פלא, שכן הראשון מבין ששת יסודות האימון היהודי הוא: “אדם, הוא עולם ומקדש”. חז”ל קוראים לאדם ‘עולם קטן’ ולעולם הם קוראים ‘אדם גדול’. בכל יום מששת ימי בריאת העולם, הטביע הקב”ה באדם את הכוחות המיוחדים של אותו היום, כך שכל הכוחות הטבועים בעולם, טמונים גם בטבע האדם. כל אוצרות תבל, מצויים באדם וטמונים בו לטובתו. אדם איננו רק עולם, האדם הוא גם מקדש – ‘ועשו לי מקדש ושכנתי בתוכם’. חז”ל מלמדים שהאדם, העולם, והמקדש, נבראו על פי אותה תוכנית בדיוק, ושהם ערוכים זה כנגד זה בהתאמה מופלאה. צריך לזכור שמה שהתחיל באחד, הולך ומתפרט, ובעולם אנו פוגשים אותו מפורד. כל עבודת האדם היא לאחד מחדש את חלקי הבריאה בהרמוניה שלמה כך שישובו להיות אחד. נקודת ההתחברות וההתאחדות של הרוח עם החומר מתגלה בעולם, במקדש ובאדם. על הפסוק ‘השמים שמים לה’ והארץ נתן לבני אדם’ אומר הרבי מקוצק: ‘נתן לבני אדם’ – לעשות ממנה שמיים.

האתגר האמיתי, שלך כמנהל, הוא באמת לראות באדם היושב מולך עולם שלם ולא חלקי, גם כאשר מתגלים בפניך רק חלקים קטנים מתוכו ולאו דווקא הצדדים היפים והמושלמים של אישיותו.

ולעיתים, האדם הזה שמולנו אינו אלא ילד רך. האם אנחנו באמת יודעים לראות בו עולם שלם? האם אנחנו יודעים לשדר לו שהוא עולם ומלואו ושלא חסר בו דבר? עצם הידיעה, שהאדם שמולך (.. גם אשתך-ביתך) הוא עולם שלם ולא חסר בו דבר, מאפשרת לך לתת בו אמון ולהתבונן בו בעין טובה, ממקום של יש ושל שפע, לדון אותו לכף זכות. לעשות עליו סניגוריה. זהו הבסיס למצוות “ואהבת לרעך כמוך”.

הנכס החשוב ביותר של ארגון עסקי הוא העובדים שלו. מנהל שזוכה להתייחס אל כל עובד שלו כאל עולם שלם ומלא, זוכה ממנו להכרת הטוב, למוטיבציה, מעורבות ולתפוקה בסדרי גודל שלא ישוערו!

אבל יש לזכור שקבלת הזולת כעולם ומלואו וכשלם, מתחילה רק כאשר המנהל מקבל את עצמו ככזה. ההתחלה היא לתת לעצמי מקום, לקבל את עצמי כעולם שלם, לכבד ולהעריך את עצמי, בתודה ובענווה. בעסק שלך, אתה הוא המקור לכל, הכל מתחיל בך ומשקף את מה שהנך.