מאמרים

אדם הוא עולם ומקדש כן, גם העובד שלך! גם אתה!

בהרצאותינו בפני מנהלים, מגיע רגע של השתוממות כאשר אנו עושים קשר בין היות האדם עולם ומקדש, לבין עולם העסקים. אין פלא, שכן הראשון מבין ששת יסודות האימון היהודי הוא: “אדם, הוא עולם ומקדש”. חז”ל קוראים לאדם ‘עולם קטן’ ולעולם הם קוראים ‘אדם גדול’. בכל יום מששת ימי בריאת העולם, הטביע הקב”ה באדם את הכוחות המיוחדים של אותו היום, כך שכל הכוחות הטבועים בעולם, טמונים גם בטבע האדם. כל אוצרות תבל, מצויים באדם וטמונים בו לטובתו. אדם איננו רק עולם, האדם הוא גם מקדש – ‘ועשו לי מקדש ושכנתי בתוכם’.

אתה לא שואף לעלות? אינך זקוק לסולם!

רוב בני האדם לא נוטים להביט לעתיד הרחוק. מסיבה זו הם לא מציבים מטרות ארוכות ולכן אינם מחפשים חזון. בודאי שמעת את המשפט “אני לא יודע איפה אהיה מחר, אז אתם מדברים איתי על עוד חמש שנים?”. ובכן, אם תחיה חיים אקראיים, גם ההישגים שלך יהיו כאלה. באופן אישי, אולי נוח לך לנהל כך את חייך אבל ארגונים ועסקים אינם יכולים להתקיים ולצמוח ללא התייחסות לעתיד. מי שחי עם חזון, מגביר את סיכוייו להגשים את מטרותיו בעז”ה.

מדדים ושעונים איך תדע ש…

כדי לדבר על מדדים באופן פשוט ומעשי יותר, נכנה אותם שעונים. נעשה זאת משום ששעון הוא כלי פשוט וזמין שנותן לנו מידע מדויק על המשאב אותו אנחנו רוצים למדוד. זמן. זמן הוא משאב נצחי, הוא מוגבל ומוקצב, מנוהל או מבוזבז, מנוצל או מזולזל, את ערכו של הזמן קובע כל אחד לעצמו, בדרך כלל על פי מה שהוא עושה בזמן הזה. ההתייחסות לזמן כאל משאב, מחייבת לנהל אותו באופן אפקטיבי ולדבר עליו במושגים של תקציב. למשל ‘להקציב זמן’, ‘לתרום זמן’, ‘לנהל את הזמן’, ‘נגמר לך הזמן’, ‘בזבזנו את הזמן’, ‘אילו היה לנו עוד קצת זמן’. אמרנו זמן, אמרנו שעון שמודד אותו.

מדדים קנה לך מדה

במאמר על חזון, אמרנו שסולם החזון ניצב על קרקע המציאות וכדי להגשים אותו בפועל, מתבקשים מעשים ופעולות. למרות שעולם המדדים קיים מיום הברא העולם, אנשים אינם מחבבים מדדים. וזאת משום שמדדים מסמנים את המציאות, מספרים לך היכן היית, כמה התקדמת והיכן אתה מצוי כרגע, הם מסמנים לך לאן הבטחת להגיע ומה שלום המחויבות והיושרה שלך ואת כל אלה, אנחנו לא תמיד מתלהבים לדעת.

אתה לא העסק שלך!

אנשי עסקים ומנהלים בארגונים שאנחנו פוגשים, נוטים להתבלבל ולחשוב שהם, העסק שלהם. במילים אחרות, הם חיים בחוויה ש: “העסק שלי זה אני”. אין להם כל הבחנה בין האישיויות הנפרדות הללו והם מנהלים אותן כמערכת אחת מעורבבת, טעונה ומסוכסכת ויש לזה השפעה ישירה על חייהם. ההתערבבות הזאת פוגעת בעסק, בבעלים ובמשפחה.

החזון, ככלי ניהולי מקדם במילים אחרות: מה אתה רוצה?

ארגונים מוסדיים ועסקיים גילו מכבר את העוצמה שבניהול ממוקד חזון. מחקרים השוואתיים מגלים יתרון עצום בתוצאות שמשיגים ארגוני חזון לעומת חברות מתחרות שאינן מחויבות לחזון. המענין במחקרים הללו הוא שטווח הזמן שנבחן משתרע על פני עשרות שנים, בהן חלו שינויים גדולים בתמונת השוק, בהרגלי הצריכה ובשיטות ניהול, התוצאה, חד משמעית: חברות חזון הרוויחו יותר כסף, שווי המניות שלהן גבוה יותר.

חזון ופרויקט לפריצת דרך

חזון פירושו לדעת מי אתה, לאן אתה הולך, מה מנחה אותך בדרכך, איך תפעל למימושו. חזון איננו תמונה על הקיר, חזון אמיתי יש ליישם, לא למסגר. תהליך עיצוב החזון הוא חלק בלתי נפרד מההבטחה שהוא יתממש בפועל. חזון שאין בו רטט רגשי, אומץ ומחויבות, אי אפשר להגשימו.

פער חלק ראשון: "בורא נפשות רבות – וחסרונן"

אנשי עסקים ומנהלים נתקלים לעיתים תכופות במצבים ללא פתרון. הם חווים שישנו פער גדול בין המציאות לבין מה שהיו רוצים שיהיה. התחושה במקרים הללו ש’צריך לעשות משהו’ ‘צריך למצוא פתרון’. הם לא מעלים על דעתם להשאר במקומם, ללא פתרון ולנהל מציאות חדשה: מציאות של פער. אנשים לא אוהבים פערים ולכן הרעיון הזה נשמע הזוי ולא מעשי. אימון יהודי מבקש להציע דרך אחרת איך להתבונן על פער – ולצורך הבהירות, נשתדל להסביר מעט מהו פער.

פער חלק שני: "להחיות בהן נפש על חי"

במאמר הקודם אמרנו שבמציאות של פער, התנועה הטבעית שלנו נוטה אל העבר, אל ההרגלים הישנים, הכלים המוכרים וגם לבקשת סיוע מגורמים מחוצה לנו. אין אנו פונים אל עצמנו כאל מקור לגילוי דרך חדשה ופתרונות עצמיים.

אמון: חלק ראשון: יחסים ורקע ליחסים

חשיבות האמון בעסקים, נראית מובנת מאליה, אנשים אוהבים לדבר על אמון. אך כאשר אתה בודק עד כמה היחסים שלהם מבוססי אמון, מהר מאד מתעוררות שאלות קשות על רמת האמון שאדם נותן בעצמו, בעובדים, בספקים, בלקוחות שלו. בעסקים, לא קיימים רק ‘יחסים’, יש גם ‘רקע ליחסים’ והרקע לעיתים חשוב יותר מהיחסים עצמם.