צבי המשיך: “מפת הכוחות העצומים שפועלים בנו מתחילה כעת להצטייר לנגד עינינו. שני מנועים פועלים בנו ללא הרף: הנפש הבהמית והנפש האלוקית”.

“ומי מנהל את המנועים?” שאלתי. השתרר שקט. “אתה מנהל!”. ענה לי צבי. הוא שלף את ארנקו והוציא ממנו כרטיס צבעוני. “זה הכמ”ז שלי”, חייך. “חשוב לי שהוא יהיה צמוד איתי בארנק כל הזמן”. “כמו שהכוחות שלך צמודים אליך כל הזמן”, אמרתי.

התבוננתי בשקט בכמ”ז שבידי. “תן בו אמון”, אמר צבי בשקט. “תן אמון בתחושות שלך, במה שאתה שומע מהלב שלך. הוא לא משקר. צור את החרות הפנימית שאומרת לך שהכל בסדר. הבט בצד הכחול, זוהי המערכת המופלאה של כוחות המקור שזכית לקבל בחינם מאמא, אבא ומבורא עולם. וכעת, הבט בצד השני, האדום. זוהי המערכת המופלאה של כוחות הטבע, שגם אותה קיבלת בחינם, מרחם אמך, ומיד עם לידתך בלבלת, פיתלת, סיבכת וקלקלת אותה. שם מתגורר האגו. שאלתי מי בכל זאת מנהל את המנועים שנראים סותרים ומושכים לכיוונים מנוגדים. המקור שואף לעוף למרחבים ולעשות מעשים טובים, והטבע רוצה לאכול, לישון ולהתלבש יפה. זהו סדר יום סותר. “מי מנהל, אתה שואל”, אמר צבי, “התבונן שוב במטבע שנתתי לך וראה את שני צידיו. מה אתה רואה? גם את שמאל וגם את ימין? מה אתה רואה באמצע?”. “את הצד השלישי של המטבע”, עניתי. “הוא המנהל”, אמר צבי. “רק כאשר אתה רואה את שני הצדדים, ואת מגמתם ופעולתם, אתה בעמדת ניהול! אתה יכול להחליט מי יעצור ומי יפרוץ, מי ישתוק ומי ידבר. מה יעשה זה, מה יעשה השני, מי יכנס לפעולה, ומתי. בקיצור, המנהל היא “הנפש השכלית”.

המלבי”ם ממשיל את האדם לעיר, כשבראש העיר עומד השכל. ובכן, המנהל היא הנפש השכלית, שנמצאת בדיוק באמצע, בין הנפש האלוקית לבין הנפש הבהמית. מצד אחד, היא קרובה לנפש האלוקית, כיוון שאין היא משועבדת לגוף ולדחפיו, היא מסוגלת לשנות את נטיותיה בהתאם לתובנות אליהן היא תגיע. מאידך, מושגיה הם מושגי העולם הזה, ואינם תלויים בהשגות אלוקיות. תודעת הנפש השכלית יוצאת אל הפועל כאשר האדם פועל באופן אובייקטיבי בהדרכת שכלו ולא על ידי דחפיו הגופניים והנפשיים.

שתי הנפשות, האלוקית והטבעית, מושכות כל אחת לכיוון שלה. אך בין שתיהן מצויה הבחירה החופשית של האדם, ה’צד השלישי’ של המטבע”. “אם הכמ”ז הוא כלי לניהול חיים איך אשתמש בו ככלי”? שאלתי. “הכמ”ז הוא כלי מחולל ולכן הוא משכלל את התהליך. התבוננות בכמ”ז היא עבודת האדם עם עצמו. הכמ”ז מייצר מציאות של לקיחת אחריות ומחוייבות על החיים שלי. בכל רגע בו אני פועל, אני יכול לבדוק
צבי המשיך: “מפת הכוחות העצומים שפועלים בנו מתחילה כעת להצטייר לנגד עינינו. שני מנועים פועלים בנו ללא הרף: הנפש הבהמית והנפש האלוקית”.

“ומי מנהל את המנועים?” שאלתי. השתרר שקט. “אתה מנהל!”. ענה לי צבי. הוא שלף את ארנקו והוציא ממנו כרטיס צבעוני. “זה הכמ”ז שלי”, חייך. “חשוב לי שהוא יהיה צמוד איתי בארנק כל הזמן”. “כמו שהכוחות שלך צמודים אליך כל הזמן”, אמרתי. התבוננתי בשקט בכמ”ז שבידי. “תן בו אמון”, אמר צבי בשקט. “תן אמון בתחושות שלך, במה שאתה שומע מהלב שלך. הוא לא משקר. צור את החרות הפנימית
שאומרת לך שהכל בסדר. הבט בצד הכחול, זוהי המערכת המופלאה של כוחות המקור שזכית לקבל בחינם מאמא, אבא ומבורא עולם.

וכעת, הבט בצד השני, האדום.זוהי המערכת המופלאה של כוחות הטבע, שגם אותה קיבלת בחינם, מרחם אמך, ומיד עם לידתך בלבלת, פיתלת, סיבכת וקלקלת אותה. שם מתגורר האגו. שאלתי מי בכל זאת מנהל את המנועים שנראים סותרים ומושכים לכיוונים מנוגדים. המקור שואף לעוף למרחבים ולעשות מעשים טובים, והטבע רוצה לאכול, לישון ולהתלבש יפה. זהו סדר יום סותר. “מי מנהל, אתה שואל”, אמר צבי, “התבונן שוב במטבע שנתתי לך וראה את שני צידיו. מה אתה רואה? גם את שמאל וגם את ימין? מה אתה רואה באמצע?”. “את הצד השלישי של המטבע”, עניתי. “הוא המנהל”, אמר צבי. “רק כאשר אתה רואה את שני הצדדים, ואת מגמתם ופעולתם, אתה בעמדת ניהול! אתה יכול להחליט מי יעצור ומי יפרוץ, מי ישתוק ומי ידבר. מה יעשה זה, מה יעשה השני, מי יכנס לפעולה, ומתי.

בקיצור, המנהל היא “הנפש השכלית”. המלבי”ם ממשיל את האדם לעיר, כשבראש העיר עומד השכל. ובכן, המנהל היא הנפש השכלית, שנמצאת בדיוק באמצע, בין הנפש האלוקית לבין הנפש הבהמית. מצד אחד, היא קרובה לנפש האלוקית, כיוון שאין היא משועבדת לגוף ולדחפיו, היא מסוגלת לשנות את נטיותיה בהתאם לתובנות אליהן היא תגיע. מאידך, מושגיה הם מושגי העולם הזה, ואינם תלויים בהשגות אלוקיות. תודעת הנפש השכלית יוצאת אל הפועל כאשר האדם פועל באופן אובייקטיבי בהדרכת שכלו ולא על ידי דחפיו הגופניים והנפשיים.

שתי הנפשות, האלוקית והטבעית, מושכות כל אחת לכיוון שלה. אך בין שתיהן מצויה הבחירה החופשית של האדם, ה’צד השלישי’ של המטבע”. “אם הכמ”ז הוא כלי לניהול חיים איך אשתמש בו ככלי”? שאלתי. “הכמ”ז הוא כלי מחולל ולכן הוא משכלל את התהליך. התבוננות בכמ”ז היא עבודת האדם עם עצמו. הכמ”ז מייצר מציאות של לקיחת אחריות ומחוייבות על החיים שלי. בכל רגע בו אני פועל, אני יכול לבדוק את עצמי ולזהות: איזה כוח ואיזו תכונה שלי הופיעה באירוע הנוכחי, ובאיזה מינון.מה הופיע מ’המקור’ שלי ומה בא מ’הטבע’. השימוש בכמ”ז הופך את שאלות הרצון והבחירה לשאלות מכוננות בחיינו, כי בכל עת נוכל לשאול: מה אני רוצה? מה אני באמת רוצה? איך אני יכול לבחור זאת? איזו פעולה שלי תקדם אותי אל מטרתי? איזה כוח עלי להפעיל כעת? איזה כוח עלי לנטרל? הכמ”ז הוא כלי עבודה שימושי ומדויק מאד לניהול האגו. אתה נושא אותו בארנק ולכן הוא זמין ונגיש בכל רגע. הכמ”ז הוא כמו האור והצל שלי. הדרך הפשוטה והברורה ביותר לחיות את מה שאני אומר היא להשתמש בכמ”ז כמה שיותר. ככל שתיווכח עד כמה הוא יעיל בחיי היומיום שלך, כך גם תשתמש בו יותר”.