כדי לדבר על מדדים באופן פשוט ומעשי יותר, נכנה אותם שעונים. נעשה זאת משום ששעון הוא כלי פשוט וזמין שנותן לנו מידע מדויק על המשאב אותו אנחנו רוצים למדוד. זמן. זמן הוא משאב נצחי, הוא מוגבל ומוקצב, מנוהל או מבוזבז, מנוצל או מזולזל, את ערכו של הזמן קובע כל אחד לעצמו, בדרך כלל על פי מה שהוא עושה בזמן הזה. ההתייחסות לזמן כאל משאב, מחייבת לנהל אותו באופן אפקטיבי ולדבר עליו במושגים של תקציב. למשל ‘להקציב זמן’, ‘לתרום זמן’, ‘לנהל את הזמן’, ‘נגמר לך הזמן’, ‘בזבזנו את הזמן’, ‘אילו היה לנו עוד קצת זמן’. אמרנו זמן, אמרנו שעון שמודד אותו. חשוב לזכור שהיחס שלנו אל השעונים, קובע את ערכם.

כאשר אני מקבל הזמנה לחתונה וכתוב “חופה ב 18:30 בדיוק”, ברור לי ש- 18:30 יכול להמתח עד 19:30 … כאשר אנחנו קובעים פגישה עם מישהו בשבע בערב, עד מתי יהיה שבע בערב? נניח שהוא מאחר ברבע שעה, “לא נורא”. אנחנו אומרים “גם שבע ורבע זה שבע”. בשבע וחצי, מתחיל להיות לא נעים, אבל אם לבסוף הוא מגיע ומספר סיפור טוב על פקקים בדרך ובלגן בבית, אז שבע וחצי זה גם כן שבע.

בקיצור, השאלה ‘מתי ועד מתי זה שבע בערב’, היא שאלה של הקשר, של תרבות. לא רק שעון זמן הוא שעון, גם לוח השנה הוא שעון זמן על פיו נוכל למדוד את הזמן ואת הליכותיו בחיינו. (ראה ספירת העומר). מנהלים מכירים את לוח השנה בעיקר דרך יומן השנה שלהם. שעונים רבים פזורים ביומן שאנחנו מנהלים. חלקם מדויקים ומחייבים, חלקם מדומיינים. חלקם נועדו לסבר את העין, לעשות פוזה של משימה, מראית עין של אדם עסוק. לעיתים איננו נותנים בהם אמון ממש ברגע כתיבתם ביומננו.

מנהלים מתרשמים מאד מעצמם כאשר היומן שלהם נראה צפוף ודחוס במשימות… זהו ההבדל בין ‘פעילות’ גרידא ל’פעולה’ מחייבת. פעילות נועדה לייצר רעש, פעולה מיועדת להשיג תוצאה.

כדי להמחיש עד כמה נושא השעונים מחייב גישה יצירתית ומחייבת, נביא דוגמה מעולמם של הנהגים. רכב הוא משל טוב לארגון, לעסק. נהג זקוק לשפע רב של מידע על מה שמתנהל ברכב ובסביבתו, תוך כדי נסיעה, לשם כך יש לו מערכת שעונים ומדדים: שעון דלק, מים, שמן, מהירות נסיעה, סיבובי מנוע, לחץ אויר ועוד. גם המראות הן סוג של שעון עבורו, באמצעותן הוא יכול לראות מה קורה בצדדיו, מאחוריו. לרשותו חיישנים לנסיעה לאחור, מצב חגורות הבטיחות, דלת פתוחה, מפתח שנשאר בסוויץ. ראו כמה גדול ומגוון מבחר ה’שעונים’ המדווחים לנהג על מצבן של המערכות והמשאבים, וכל זאת כדי שיוכל לנהוג, לנהל את המערכת שהוא מופקד עליה. ועוד לא דיברנו על ג’יפיאס שיכול לדווח לנו על כל מה שקורה לנו, כולל ניידת בצד הדרך.

מנהל שמבקש להשיג תוצאות מוכרח לקבוע לעצמו מדדים ברורים שידווחו לו כל העת על תמונת המצוי, יחסית להגדרת הרצוי. במקרים בהם אין לו שעונים מוכנים, הוא מוזמן להמציא שעונים שיתאימו לאורח חייו, כך נולדו פתקיות נדבקות ומגנטים על המקרר.

אימון לתוצאות, מחייב בהירות מה בדיוק אתה מבקש לקבל כתוצאה – ואיך תדע באיזה מרחק אתה מהגשמתה המעשית. יצירת מדדים וחיבור שעונים פשוטים לאורך תהליך הניהול, מעניקים למנהל כלי ניהול משמעותיים ואפשרות לתקן ולשכלל את הניהול שלו, תוך כדי תנועה. מנהל שלא באמת לוקח אחריות על התהליך ועל תוצאותיו איננו זקוק לשעונים, הוא זקוק למישהו שאפשר יהיה לתלות בו את כישלונותיו.