שאלות ותשובות על אימון

כמה פעמים בחיים קרה לכם שתכננתם להוציא לפועל החלטה חשובה לכם אך היא נתקעה היכן שהוא בדרך? אתם רוצים להוציא רישיון נהיגה, לסיים את התואר או לתכנן לסיים מסכת, לפצוח סוף סוף בדיאטה של ממש או להצטרף לחוג זומבה. אין לכם ספק שאתם רוצים את זה, מוכנים לעשות בשביל זה הכול, ובכל זאת, פעם אחר פעם הבטחתם, ושום דבר לא קורה.

רק שלושים שנה חלפו מאז נחשף העולם לתחום הקאוצ’ינג, אימון אישי, ובכל זאת הוא הפך במהרה לתחום פופולארי באופן חריג. כמו תמיד, הגיע תחום הקואצ’ינג לישראל מעט באיחור, אך גם כאן החל לשגשג ולפרוח.

קאוצ’ינג הוא בין המקצועות הצעירים בעולם, ללא ספק הסיבה שהוא הפך פופולארי כל כך, היא בעיקר משום שהוא מביא תוצאות. כשאדם נוכח בעבודה אישית המעניקה לו תוצאה מעשית – הוא מיד ממליץ על כך בהתלהבות לסובבים אותו, כך נוצרת דינמיקה. כשאדם מצליח סוף סוף להרוויח, לעבור דירה, להשלים משרה ותואר או להוריד המשקל. הוא רץ לספר על כך לאנשים שהוא אוהב. הקאוצ’ינג מסייע לאנשים להתקדם אל תוצאות. ובאמת, איזה מקצוע אחר עוזר לך להגשים דברים שאתה חפץ בהגשמתם? איזה בעל מקצוע יכול לסייע לאדם להגשים את היעדים שחשובים לו?

ואת כל זה עושה הקאוצ’ינג?

“המאמן מעניק למתאמן כלים ושפה להגשים דברים שהוא רוצה בפשטות חיי היומיום, לא בהשגות עליונות או בטיפול קליני של חמש שנים. אנחנו רוצים לעשות דברים חיוניים, אך אנו תקועים כל הזמן בדרך להגשמה. בא האימון ומאפשר לנו לשחרר את התקיעות”.

איך זה קורה בעצם? מה התהליך?

“יש פורמט די קבוע. לרוב כאשר אדם הולך לאימון, הוא פוגש שם מאמן שנותן בו אמון מלא. הפורמט אומר שנפגשים כעשר פעמים למפגשים של כשעה, זאת מפני שאימון הוא תהליך. בין פגישה לפגישה, צריך לתת לאדם לעכל את החידושים שהוא חווה, במהלך האימון מתעצמת הבהירות של השפה והכלים, המתאמן חוזר עם מסקנות ומתקדם. גם האמון בתהליך שבסופו ניתן יהיה להשיג את חפץ הלב הולך ומתחזק. מה בדיוק המתאמן רוצה? זאת כמובן ההחלטה האישית שלו”.

עיקר המיקוד למעשה הוא בשאלה ‘מה אתה רוצה?’. אדם למשל המתקשה בקריאה מהירה, או לא מצליח להתמקד, ודאי מודע לקשיים שיש לו ולכן בדרך כלל הוא נחסם ולא מסוגל להתקדם במשאלה שלו להצליח בלימודים. המאמן קודם כל מעודד לבטא וללטש את מה שאותו מתאמן רוצה, ולאשר שאמנם זה מה שהוא רוצה, ואז מתפתח הליך של מחויבות. ואם מתלווה לזה היבט רגשי, זה סימן שהנושא חשוב מאד למתאמן. התהליך שונה כמובן מאדם לחברו. אם אדם הוא יותר הססן הוא מן הסתם יתחיל בפרויקט צנוע יותר ואז גם המחויבות תהיה קטנה יותר. אבל אם המתאמן חפץ באמת לעשות שינוי משמעותי בחייו. הרי ככל שהאתגר יותר משמעותי – כך גם המחסומים בדרכו יהיו גדולים יותר, ומשום כך הבירור הזה של ‘מה אתה רוצה באמת?’ הוא חיוני כל כך.

ואיך כל זה קשור ליהדות?

“בעצם, הגישה המוכרת בקאוצ’ינג הקלאסי מבוססת על סוג של אמירה של ‘כוחי ועוצם ידי’. זו מין שיחה של ‘מה אתה רוצה ובוא נגלה את הכוחות שיש בך להשיג את זה, יש לך את הכישורים!’ באה היהדות ואומרת שאת הכוח לשינוי מקבל האדם מבורא עולם והוא טמון בנפש, לא רק בשרירים ובאמביציה. כדי להיות מאושר יותר ושמח יותר, חשובה התחושה הפנימית העמוקה שלך. השינוי אינו רק לשפר משהו מעשי באופן קוסמטי או להשיג יעד פרקטי.

לקחנו את המודל הנפש של האר”י, שנלמד על ידי הבעש”ט, רבי נחמן, בעל התניא הרב קוק, ובדורנו ימימה והרב גינזבורג. היהדות אומרת שכוחות הנפש אמנם אינם נראים, אך לבושי הנפש גלויים והם הדיבור המחשבה והמעשה. האדם בנוי משלוש נפשות – בהמית, אלוקית ושכלית. ההתבוננות היא  איזו נפש מנהלת את החיים של האדם. לרוב אין לנו גישה למנועים הללו, אנחנו לא מתבוננים בהם בעין הכרתית, ולכן אנחנו לא באמת נמצאים בבחירה חופשית. בהבנה המוטעית הזו אנחנו מקבלים מבנה של ‘או הקב”ה או אני’. בתפיסה של הקב”ה – הנפש הבהמית מעוצבת ככלי, אבל בתפיסת האגו של ה’אני’, לא מכירים בבורא העולם.

כך מגיעים לפרשנות מהי נפש, קאוצ’ינג ככלל מאמץ את פרשנות הנפש וכוחותיה על פי מודלים של פרויד ותיאורטיקנים מערביים אחרים לצד תורות ואמונות המזרח רח”ל. אנחנו לומדים מהי הנפש – מהתורה.

התהליך של אימון מקרב את המתאמן אל הקב”ה מתוך אמונה כי הוא מקור הכוח. ואז השאלה ‘מה אתה רוצה’ היא מתנה לחיים. כי היא מאפשרת לך לזהות כוחות אדירים שלא באים לידי ביטוי אלא מתפקדים בך כאוטומט. כל ספרות המוסר עוסקת בדפוסים והרגלים, אנחנו באימון הופכים אותם לנרכשים, כאשר המתאמן שם לב מה מתנהל בתוכו פנימה, מתעוררת הבחירה שלו והוא מסוגל להשיג את התוצאות שהוא חפץ בהם .

ואנשים באמת מצליחים לחולל שינוי?

אני עומד בקשר עם אנשים שעברו את התהליך, בכל תחום – וזה בהחלט משפיע לטווח הרחוק. כל זה כמובן אם האדם בוחר לשנות משהו בתוכו, שזה התהליך, אז הוא מחולל שינוי. בלי זה, אנחנו אוהבים לדבר על שינויים, אבל מאוד מפחדים לבצע.

*איך הגעת לזה בכלל?

“קראתי פעם כתבה בנושא באיזה עיתון עלום שם לפני 25 שנה, לא הבנתי כלום וחיפשתי את הכתב, כי הייתה לי תחושה שזו תהיה השפה של העתיד. התחלתי ללמוד, היו אז בארץ מעטים שבכלל ידעו מהו קואצ’ינג. בהמשך עברתי לבסס את כל העסק שלי לפי מה שלמדתי באימון, יישמתי ועברתי שינוי וקיבלתי פריצות דרך, לא את כולן ידעתי לעשות – הקאוצ’ינג עזר לי להתמיד ולהצליח.

לפני כעשור, כשפרשתי מעולם הפרסום, היה לי חלום לייסד את הקאוצ’ינג על תורתנו הקדושה, לחסוך את הצורך להשתמש בעבודה זרה, הייתה פה איזו שליחות לייצר משהו יהודי גלאט. אותי זה מרתק כי יש פה גם קידוש ה’ עצום, רואים את החכמה היהודית בכל צעד ושעל, בפיתוח המידות, במוסר ובעבודה עצמית. ודווקא בדברים שיש להם קשר עם המציאות. זה מדהים.

גם בתחום החינוך אנחנו עושים פריצות דרך עצומות עם ראשי ישיבות ובהתנהלות עם צעירים. הדורות משתנים והרוחות מנשבות, והאימון מעניק כלים לחבר את זה לחיים וליצור ריכוז נכון של תורה, הלכה, קידוש השם המחוברים לחיים.

מהי הנקודה הכל כך משמעותית בגישה הזו?

יונה הנביא אומר למלחים בספינה הנטרפת  בסערה: ‘כי יודע אני כי בשלי הסער הגדול הזה עליכם’. אם המתאמן ידע לאמר זאת לעצמו “אני המקור והגורם, לא הנסיבות”  ייפתח לו מרחב אדיר עצום לשכלול ולצמיחה. למעשה הוא יפסיק ‘לבוא בטענות’.  כי בדרך השנייה בסוף השיפוטיות מגיעה לקב”ה “למה דווקא אני ולמה עשית לי?” האימון מאפשר להעמיד מראה מול העיניים ולומר ‘זה אני, בשלי הסער’, ואז לתקן ולשפר.

 

 

יש לך סיפור שידגים הגשמה מעשית?

יש לנו מאות בוגרים שעשו שינויים בחיים, בפרנסה, שידוכים, יחסים במשפחה, עליה רוחנית, הנה למשל סיפור אישי מרגש: יהודי חרדי הגיע לקריסה כלכלית אחרי שנה בלי פרנסה, ואז הוא קיבל משרה של אחראי מטבח בישיבה. הוא נאלץ לקום בארבע לפנות בוקר, לצאת לקניות בשוק, הוא עבד בפרך, ראו את זה על הידיים הנפוחות והמצולקות, ובעיניים העייפות. שאלתי אותו ‘מה אתה רוצה?’ הוא הסתכל עלי ואמר לי “אני רוצה לעבור לפני התיבה בימים נוראים בבית כנסת מסוים במיאמי ביץ'”, נשארתי משתומם. אין לו משפחה במיאמי, לאותו יהודי, הוא מעולם לא ביקר שם, רק ראה תמונה של בית הכנסת והחליט. עשינו את כל התהליך ביחד. התוצאה? האיש היה חזן במיאמי בימים נוראים.

לא מזמן הוזמנתי לאירוע חגיגי וחשוב. כולם היו לבושים בהידור רב. במזרח ניצבה לה מקהלה גדולה בחליפות שחורות. הייתה לי תחושה שיש שם מישהו שאני מכיר. התקרבתי למקהלה וראיתי את אותו האדם החולם. הוא רץ אלי וחיבק אותי. שאלתי אותו “מה אתה עושה פה?” והוא השיב בהתרגשות “אני הסולן במקהלה!”. האיש גילה את עצמו מחדש ומימש את החלום. בתהליך הזה הוא עשה חישוב מסלול מחדש”. וזוהי באמת המחשה פשוטה מהו אמון אישי וכיצד הוא מאפשר שינוי.