אתה מכיר את החוויה: אתה חוזר בערב הביתה והילד שואל אותך "אבא מה קרה היום?" אתה עונה:"ב"ה, הכל כרגיל, לא משהו מיוחד" והוא מקשה "אם לא קרה כלום, אז למה אתה נראה כל כך ירוד?". אתה מתקומם:"אני ירוד?!" מכאן, הולכת השיחה למקום לא ברור, כפי שתמיד קורה. מה שגורם לנו להיות ירודים ומרוקנים הוא אבדן אנרגיה. אפשר לקרוא לה 'חיות' או 'כח'. אם לא תלמד מה טוען או מה חלילה פורק ממני את האנרגיה שלך, תגיע למצב התייבשות ולמי שאיננו מודע למצב הזה, קשה לצאת ממנו. להפתעתנו אין לנו מנגנון בקרה, או שעון שמדווח לנו על מצב האנרגיה בתוכנו, כמו למשל צינורית הזכוכית במייחם שבת, שבמבט מהיר אתה יודע, יש או אין מים.

שאלה: לפי מה אנו יודעים שהתרוקנו מהאנרגיה?
תשובה: לפי שאנחנו נופלים על המיטה, חסרי כח, סתם ככה, נגמרנו. ואין לנו מושג, מי או מה שואב מאיתנו את האנרגיה! אם לא נשמור עליה, היא לא תשמור עלינו. מזכירה לנו התורה: "וזכרת את ה' אלוקיך, כי הוא הנותן לך כח לעשות חיל…" (דברים, ח') והר"ן בדרשה י', מבהיר: "נכון, אתה עושה את החיל הזה, ואינך פטור מלעשות וליצור ולחדש, אבל, את הכח לעשות זאת אתה מקבל מבורא עולם". לפי זה חשוב מאד שכל אחד לעצמו ידע, מצד אחד, מה באמת נותן לו כח, מה ממלא ומעצים אותו ומהצד השני, מה מרוקן, מה שואב ממנו אנרגיה. מה שותה אותו?

התבוננות מעמיקה תגלה לנו שישנם בחיינו דברים מרוממים ומעצימים, כמובן זה משתנה מאדם לאדם. למשל: שיעור שגורם להתעלות, מפגש עם אישיות מיוחדת, לימוד, תפילה, מעשה חסד, לימוד או משחק עם הילד, טיול, מנגינה נעימה. זיכרון נחמד. מחמאה. בשורה טובה. ומצד שני נגלה מה שותה מאיתנו אנרגיה, כן, ממש עד כדי תחושה פיזית של התרוקנות: שכן, חבר, שיחה קשה, הזמנה לחתונה, דירה שאינני אוהב, רהיטים, נופים, מטלות, לוחות זמנים כובלים, מחוייבות, תמונה, קולות, זכרונות… לעיתים זה קצת מוזר לגלות שנשאבת ממני אנרגיה כאשר אינני מרגיש או מודע שזה קורה.

אז למה זה חשוב?
כי באמת אני נחלש וכאמור, מרגיש בזה רק כאשר אני מתרוקן ולא טוב לי. אתן דוגמא: משה, עובד בכיר במשרדי. איש טוב ומקצועי, כריזמטי ותוסס. כאשר התחלתי ללמוד את נושא האנרגיות בחיי, הופתעתי לגלות, בעזרת חבר שהוא מומחה להשמת עובדים, שלמשה היקר, אין כמעט אנרגיות משלו. את כל ההתלהבות והמרץ העצום שהוא מתאפיין בהם, הוא שואב מסביבתו, גם ממני. "ובכן תאר לך את המשה הזה חוזר בלילה הביתה. קודם כל הוא שותה את אשתו, אחר כך את ילדיו וכעת יש לו הרבה אנרגיה לעשות רושם על כל העולם". ממש נבהלתי. "מה זה? כמו מוצץ אנרגיות?" שאלתי. "כן", השיב לי. "זו ממש טפילות ואתה ספק האנרגיה שלו".

ימים אחדים לאחר אותה שיחה, התבוננתי בכל הסובבים אותי בחשדנות ובחרדה קלה, מי כאן טפיל, מי שותה ומרוקן אותי ואיך אלמד לזהות אותו?